פיליפ וולן, נושא הנאום המרגש שלפניכם, הוא פילנתרופ אוסטרלי טבעוני, בין הפעילים הבולטים בתנועה לזכויות בעלי החיים.

במהלך הקריירה הבנקאית שלו שימש כסגן-נשיא חברת סיטיבנק וכמנכ"ל חברת סיטיגרופ אוסטרליה. בגיל 40, בעקבות ביקור בבית מטבחיים, החליט וולן לפרוש מעיסוקו, להקדיש את כל חייו לפעילות פילנתרופית ולתרום את כל הונו למען בעלי חיים ובני אדם במצוקה.בשנת 1990, ייסד את קרן האדיבות על שם וינסם וקונסטנס – באמצעותה הוא תומך ב-500 פרויקטים הפועלים להפחתת הסבל של בני האדם ובעלי החיים ב-40 מדינות ברחבי העולם.

תורגם ונערך על ידי משה שרף.

מהם הכללים לפיהם אנחנו קובעים את יחסנו לבעלי חיים? היכן ניתן למצוא בהם עקביות, הגיון – ואף הגינות, והיכן – אם בכלל – אנו חוטאים חטא מוסרי?
רבים מקוראי שורות אלו יעידו על עצמם שהם אוהבים בעלי חיים. כתבה עיתונאית אודות התעללות בכלב ע"י נערי כת השטן תעורר בכולנו סלידה – ובחלקנו אף תחושת זעם וזעזוע. ברור לנו שאותו כלב הוא יצור חי בעל צרכים פיזיים וחברתיים-רגשיים. לתחושת הבטן האינטואיטיבית הזו חוברות עדויות מדעיות הנאספות באופן יומיומי על ידי אתולוגים, בדבר עולמם הרגשי העשיר של בעלי חיים.

ובכל זאת, בעיתונות הכלכלית, בצרכנות היומיומית שלנו, בכיתת הלימוד ובמאמרים האקדמיים – היחס אל בעלי החיים לרוב אינו כאל אינדיבידואלים בעלי צרכים ורגשות. במרבית המקרים היחס אל בעלי החיים הוא למעשה כאל אמצעי, כמשהו שתוחלתו היא בראש ובראשונה הבאת תועלת. כיצד הופכים בכל שנה מליוני יצורים חיים בישראל ל"ענף כלכלי", כך שמותר לכלוא אותם, להטיל בהם מומים בצורה שיטתית, להפריד עוללים ואימותיהם, ולהפטר מהם כאשר תפוקת הייצור יורדת? כיצד מאבדים מאות אלפים אחרים את צלמם, והופכים בעיני בני אדם לכלי מחקרי, למערכת ניסויי מתוחכמת במעבדה?

בתפיסתנו את בעלי החיים כמוצר, כאמצעי להפקת תועלת, אנחנו – הציבור – נותנים בפועל הסכמה שבשתיקה לכל הדברים האיומים שנעשים להם. אם יש מסר שברצוני שייחרט אצל כל מי שקורא את השורות הללו זהו המסר: כאשר בעלי החיים מהוים אמצעי – גם היחס אליהם הוא באופן בלתי נמנע – כאל אמצעי.
רגע להרהור הסטורי: אנשים רבים שנולדו אל תוך תרבות שכללה בתוכה שיעבוד של בני אדם לעבדות ועריכת ניסויים מדעיים בהם (מציאות שהתקיימה, לדוגמא, בחלק מארה"ב עד אמצע המאה ה-19) נכשלו לראות שמשהו לא בסדר בתמונה הזו. אלה היו "סידרי העולם" עליהם התחנך הדור הצעיר. על "סידרי עולם" אלה – הוא חינך בתורו את הדור שבא אחריו. כאשר כולם מסביב אומרים לך ש"כך הם פני הדברים וכך הם צריכים להיות, העולם מחולק לעליונים ונחותים, ואך סביר שמי שלמעלה דורך על מי שלמטה" – קשה מאוד להתווכח. כאשר החברה כולה מקדמת תפיסה מסויימת – קשה לבחון בעין ביקורתית עצמאית את המציאות ולשאול את שאלת השאלות:
האם המציאות מספקת את הדרישות שמציבים עקרונות ההגינות והצדק…?

ובכל זאת, משהו מאוד לא בסדר בתמונה הזו, שכן היחס לבעלי החיים ש"בשימושנו" הוא למעשה יחס של דיכויי, ניצול, אלימות ועוול. כמו במרבית צורות האפליה והדיכויי שידעה ההיסטוריה – גם הפעם הצד המדכא משתמש בהבדלים בינו ובין הצד המדוכא כדי לצייר תמונה מעוותת של "עליונות" מול "נחיתות", ולגזור מכך לגיטימציה לכאורה לפגיעה בחלש. גם הפעם מונצח הדיכויי באמצעות חינוך הדור הצעיר לערכים לפיהם ה"החזק מכתיב את הכללים, החזק אוכל את החלש", כשהפגיעה והדיכויי נתפסים כמשהו "טבעי", כאחד מ"סדרי העולם". לאחר שנים של מאבק, אנו מתייחסים לגנבה, שוד, רצח, ואונס – כהתנהגויות בלתי מקובלות – למרות שאלה דברים המצויים ב"טבע הפראי" באופן יומיומי. אנו נאבקים בפערים החברתיים, בשחיתות, בניצול ואפליה מיננית – בשם הצדק וההגינות. מדוע עדיין הנוחות וההרגל הם אליבי מספיק כדי לתרץ את העוול כלפי מישהו – פשוט משום שאינו בן אנוש?

"זו עמדתו של ארגון התזונאים האמריקאי וארגון התזונאים הקנדי, שתזונה צמחית המתוכננת באופן הולם היא שלמה, בריאה, ויעילה בטיפול – ובמניעה – של מחלות מסויימות" – כך נכתב בנייר העמדה שנסחו שני הארגונים הללו, המבוסס על למעלה מ-240 רפרנסים מהספרות המדעית. הברירה קיימת. הברירה נתונה. הכסף שמשלם צרכן עבור מוצר, הוא הכסף שמפרנס את תעשיית הסבל. אנא אל תקחו חלק בשעבוד בעלי החיים. עברו לתזונה צמחית. ההגינות לא מסתפקת בקצת פחות התעללות, קצת פחות ניצול, קצת פחות אלימות, או כלובים קצת יותר גדולים. ההגינות והצדק מסתפקים אך ורק – בכלובים ריקים.

המונח "זכויות בעלי-חיים" הפך בשנים האחרונות למונח רווח, כמעט מונח שבקונצנזוס. זוהי עובדה מוזרה בחברה שמורכבת ברובה מאוכלי בעלי-חיים, ואכן, למרות תפוצתו הגדלה של המונח, הוא משמש בעיקר כמילה נרדפת ל"צער בעלי-חיים", שהולך ויוצא מהאופנה הלשונית. חשוב להיזכר, לכן, מהו ההקשר שבו צמח מונח זה, ומהן השלכות הרעיון שלפיו לבעלי-חיים יש זכויות.

התנועה המודרנית לשחרור בעלי-החיים שואבת את עולם המונחים שלה – כמו גם את רעיונותיה – מתנועות לזכויות האדם. מכאן הבחירה במלים כגון "שחרור", "זכויות" או "abolition" (ביטול) – מונח שמקורו בתנועה לביטול העבדות, אשר אומץ על-ידי האגודות לביטול הוויוויסקציה (ניסויים בבעלי-חיים). הבחירה הלשונית מדגישה את המקום שהתנועה מבקשת לאמץ לעצמה: כתנועה אחות לתנועות לשחרור האישה, לזכויות השחורים, הילדים, הנכים, הלסביות וההומוסקסואלים ולצדק חברתי לקבוצות מקופחות באשר הן

"כל בעלי-החיים הם שווים" מכריזה כותרת הפרק הראשון בספרו של פיטר סינגר, "שחרור בעלי-החיים". הרעיון של שוויון זכויות הוא הרעיון היסודי של התנועה לזכויות האדם. שוויון זכויות אינו מניח זהות בתכונות. אדרבא, משמעות השוויון היא לאפשר לכל פרט לממש את אושרו האישי, על-פי נקודת הראות, הבחירה והזהות הייחודיים לו. כאשר אנו מדברים על שוויון זכויות, אנו מתכוונים לשוויון בחשיבות שאנו מעניקים לאינטרסים דומים של פרטים שונים. צבע, מגדר, ארץ מגורים, מוצא, אמונה, נטייה מינית, גיל, רמת אינטליגנציה? – כל אלו אינם בסיס לגיטימי לאפליה. שוויון זכויות אין משמעו זהות בזכויות: אבטלה מאונס תיתפס בעינינו כפגיעה בזכויותיו של מבוגר, בעוד שעבודת ילדים תיחשב בעינינו כפגיעה בזכויותיהם. זכויותיו של כל פרט נגזרות מצרכיו המיוחדים.

"הבחנות בין בני-אדם לבין בעלי-חיים על בסיס רמת האינטליגנציה, היכולת הלשונית או כשרים אחרים אינן יכולות אף הן להצדיק את האפליה. בתוך המין האנושי אנו פוסלים אבחנות אל כקובעות זכויות: לעולם, למשל, לא היינו סולחים לאיינשטיין אילו היה בוחר לאכול תינוקות מפגרים לארוחת הצהרים."

במקרים רבים תשפיע השייכות למין ביולוגי מסוים על היקף הזכויות של הפרט ועל תוכנן. כך, למשל, זכאים בני-אדם להשתתף בחיים הפוליטיים של בני מינם, על-ידי השתתפות בבחירות. לחולדות אין צורך כזה, אך הן זכאיות לחיות בתוך קבוצה חברתית של בנות מינן. (בניסויים פסיכולוגיים מסוימים גורמים לחולדות לטירוף, המתבטא בתוקפנות, על-ידי בידודן מחולדות אחרות למשך ימים ספורים.) לעתים קרובות מדי אנחנו מתייחסים רק לצרכים הפיזיים הבסיסיים של בעלי-חיים, כאילו אין הם יכולים לסבול אלא כאב גופני. אולם בעלי-חיים ממינים רבים, בדומה לבני-אדם, ניחנו בצרכים רגשיים וחברתיים. ייתכן, שקל יותר לספק את הצורך של חזירים למשחק ולגירויים סביבתיים מאשר לספק צורך מקביל אצל ילדים, אך הצורך עצמו והזכות שיסופק אינם שונים בחשיבותם

עיקרון השוויון מחייב אותנו להעניק משקל דומה גם לאינטרסים דומים של בעלי-חיים ממינים אחרים. קו התיחום בין המין הביולוגי Homo sapiens לבין מינים ביולוגיים אחרים הוא לא פחות שרירותי מבחינה מוסרית מקווי התיחום הביולוגיים בין גזעים שונים של בני-אדם. הבחנות בין בני-אדם לבין בעלי-חיים על בסיס רמת האינטליגנציה, היכולת הלשונית או כשרים אחרים אינן יכולות אף הן להצדיק את האפליה. בתוך המין האנושי אנו פוסלים אבחנות אלו כקובעות זכויות: לעולם, למשל, לא היינו סולחים לאיינשטיין אילו היה בוחר לאכול תינוקות מפגרים לארוחת הצהרים (הוא, אגב, בחר להיות צמחוני, ולא לאכול גם את ילדיהם של בני מינים אחרים). יתרה מזאת, הבחנות אלו אינן חופפות לקו התיחום שבין המין האנושי למינים אחרים. התבונה של דולפינים, שימפנזים, חזירים וחתולים, למשל, הן לא פעם גבוהות מאלו של תינוקות, פגועי מוח או מפגרים. אילו הצדקנו ניסויים מכאיבים בבעלי-חיים אלו בשל מנת-המשכל הנמוכה שלהם, קל וחומר שהיה עלינו להצדיק ניסויים דומים בתינוקות או בבני-אדם פגועים. תוצאה זו, כמובן, לא תהיה מקובלת על איש

הגבלת ההתחשבות המוסרית שלנו לבני עם אחד, למין ביולוגי אחד או לבעלי תכונות טרומיות כאלו או אחרות היא, אם כן, שרירותית. אם עניינו של המוסר הוא במניעת כפייה וסבל, הרי שציוויי המוסר תקפים ביחס לכל יצור העלול לסבול או להיות מדוכא. בעלי-החיים האחרים עשויים להיות שונים מאתנו במובנים רבים, אבל כאבם אינו שונה משלנו וסבלם אינו שונה משלנו. חובתנו המוסרית היא שלא לגרום להם כאב וסבל, ממש כשם שזוהי חובתנו המוסרית כלפי בני-אדם אחרים

התנועה לזכויות בעלי-חיים רואה את הפגיעה בבעלי-חיים מלבד האדם כסוג של אפליה גזענית. בני-האדם פוגעים בבני מינים אחרים משום שהם נגועים בסוגנות (ספישיסיזם) – אידיאולוגיה המעדיפה את בני מינך על בני מינים אחרים. האדם הסוגני מעניק עדיפות לאינטרסים של בני-אדם, ממש כשם שהלבן הגזען מעניק עדיפות לאינטרסים של בני גזעו. הבנה זו של הבסיס האידיאולוגי של הפגיעה בבעלי-חיים חסרה במונחים כגון "צער בעלי-חיים" או "מניעת התעללות". בדומה לכך, חסר במונחים אלו המטען הקיים במונח "זכויות". תביעת זכויות אינה דומה לבקשת רחמים. לזכויות יש מעמד מיוחס במערכת השיקולים שלנו. מעמדן המיוחד של זכויות האדם (ובעלי-החיים האחרים) נובע מהחשיבות העליונה המוענקת לכל פרט ופרט

"בעצם הבחירה להיפטר מאכילת בשר יכולה כל אחת מאתנו להציל כ-4,000 בעלי-חיים, לפי חישוב הצריכה הממוצע בחייו של אדם בישראל. להישגים אלו יש משמעות אדירה כשמדברים במושגים של "זכויות בעלי-חיים", שכן אחת המשמעויות של המונח זכויות היא שכל פרט חשוב, וכי מי שמציל נפש אחת- כאילו הציל עולם מלא"

כל יצור הניחן ברצון וביכולת לסבול ולהיות מאושר הוא ישות סובייקטיבית חד-פעמית, עולם שלם. צירוף מתמטי של סבל ותועלת של פרטים שונים הוא מופרך ואף מסוכן. לכן לא נרשה, בשם שום אינטרס כללי, לפגוע בזכויות היסודיות של אף פרט. לא היינו מסכימים לפגיעה כזו בזכויותינו, ואיננו רשאים לכפות אותה על הזולת. כאשר אנו טוענים שלבעלי-חיים יש זכויות שוות (ולא לטעון כך, משמעו לחטוא באפליה סוגנית), משמעות הדבר שאיננו רשאים להקריב את זכויותיהם למען צרכים אנושיים. רק בהתנגשות חזיתית בין זכויותיו של פרט מסוים לבין זכויות יסודיות יותר של פרט אחר, עשויות זכויותיו של הראשון לסגת מפני אלו של משנהו

מתן משקל ממשי לזכויות בעלי-חיים, משמעו שינוי מרחיק לכת (אבל אפשרי בהחלט) באורחות חיינו. לא ניתן לדבר ברצינות על זכויות בעלי-חיים בעודנו לועסים את גופותיהם המרקיבים של אפרוחים, שלא ראו מעולם את אמם וגודלו בצפיפות באסמים אפלוליים. מתן משקל ממשי לזכויות בעלי-חיים משמעו גם חיסולן של תופעות רחבות היקף, כגון ניסויים בבעלי-חיים, ציד, הרג בעלי-חיים לשם השגת פרוותם, שימוש בבעלי-חיים לבידור (בקרקסים, בגני-חיות, במופעי רודאו, בסרטי קולנוע וכד') ועוד

העולם שבו אנו חיים הוא עולם ספישיסיסטי, ממש כשם שהוא עדיין ספוג בשוביניזם גברי, בגזענות, ובאינספור סוגים אחרים של אפליה וניצול. מקורות הניצול של בני-אדם ומקורות הפגיעה בבעלי-חיים הם דומים, וגם בשיטות הפגיעה קיים דמיון. בדרך-כלל עומד מאחורי הפגיעה הדחף לרווחים כספיים. המרוויחים הגדולים מהניצול הם, על-פי רוב, שכבה צרה של בני-אדם, שבריר מאוכלוסיית כדור-הארץ, שהם ברובם מארצות המערב, בני הגזע הלבן, ובני המין הגברי. מנגד לכך, כמעט שאין אדם שאינו מעורב בניצול, בדרך-כלל כצרכן של מוצרים שייצורם כרוך בניצול אכזרי, ושאינם נחוצים לנו באמת (אדרבא, לרוב יש בהם כדי להזיק). המאבק לזכויות בעלי-חיים הוא חלק ממאבק חברתי כולל לעולם צודק וטוב יותר: לא רק מבחינה אידיאולוגית, אלא גם ברמה המעשית ביותר. תעשיית הבשר, למשל, מבזבזת את משאבי כדור-הארץ על מנת לספק את התזונה עתירת הבשר של תושבי צפון אמריקה, על חשבון מדינות העולם השלישי, אשר מבראות את יערותיהן ומגדלות עדרי בקר במקום לייצר מזון לתושביהן. הניסויים בבעלי-חיים מספקים פרנסה לשכבה מבוססת של עובדי מחקר, בעוד שהרפואה הציבורית מוזנחת. בעלי-חיים ובני-אדם כאחד מאבדים את ערכם העצמי, ונמדדים אך ורק על-פי ערך שוק כלכלי – לפי מידת התועלת שיוכלו להפיק מהם תאגידי הענק של הכלכלה הגלובלית.

בעלי-החיים הם הקבוצה המדוכאת הגדולה ביותר על פני כדור-הארץ, וזו שהדיכוי שלה מגיע לדרגות הקיצוניות ביותר של אכזריות. המאבק למענם הוא חלק ממאבק רחב יותר למען צדק חברתי. הסתכלות כזו עלולה להיות מייאשת: העוול גדול כל-כך, הכוחות שעומדים מאחוריו חזקים כל-כך, ותיקון גמור של העוול נראה מעבר להישג ידינו. אך זו גם הסתכלות שמעוררת תקווה. העבדות אמנם טרם פסה מהעולם, אולם היא בוטלה כמעט בכל המדינות. החיים בדרום-אפריקה רחוקים ממצב אופטימלי, אולם האפרטהייד חוסל. עבודת ילדים עודנה רווחת בעולם השלישי, אבל היא מוגרה כמעט לגמרי במערב אירופה. שחורים בדרום ארצות-הברית יכולים להירשם להצבעה מבלי לחשוש לחייהם, ונשים זוכות לניידות חברתית שלא זכו לה בעבר. שינויים אלו לא קרו מעצמם. הם הושגו במאמצים של דורות, ובקורבנות רבים. סביר להניח, שלא נראה בחיינו את האנושות עוברת כולה לצמחונות. אולם עם מאמץ ראוי ואורך נשימה מספיק נוכל להביא לחיסול תעשיית פיטום האווזים, לביטול לולי הסוללה, לצמצום הניסויים בבעלי-חיים ולפשיטת-רגל של תעשיית הפרוות. בעצם הבחירה להיפטר מאכילת בשר יכולה כל אחת מאתנו להציל כ-4,000 בעלי-חיים, לפי חישוב הצריכה הממוצע בחייו של אדם בישראל. להישגים אלו יש משמעות אדירה כשמדברים במושגים של "זכויות בעלי-חיים", שכן אחת המשמעויות של המונח זכויות היא שכל פרט חשוב, וכי מי שמציל נפש אחת- כאילו הציל עולם מלא.

כשנחשפים מראות של התעללות בכלב או חתול לעינינו, אנחנו מגיבים בזעם ובתדהמה: "איך אדם יכול להתעלל כך ולהרוג יצור מסכן? כמה רע צריך להיות אדם כדי למנוע מיצור חסר אונים כמו חתול או כלב זכות בסיסית לחיים חופשיים ונטולי כאב?" במבט ענייני, אין מנוס מלשאול את השאלה: מה ההבדל בין חתול, כלב, פרה, תרנגולת, סוס או כל חיה אחרת במשקים המתועשים? האם לתרנגולת מערכת חישה שונה אשר גורמת לכך שתסבול פחות מחתול? האם עגל שואף פחות מכלב לחיות חופשי יחד עם בני מינו, ולהיות עם אמא שלו?

קל לנו להפנות מבט, ולהתעלם מסבלם של בעלי החיים חסרי השמות והפנים שבמשקים. הם רחוקים מן העין, ורחוקים מן הלב. מעולם לא נדרשנו להסתכל להם בעיניים. המגע היחיד שיש לנו איתם הוא כשחלקי גופם מתובלים או מצופים פרורי לחם. אך הצדק כלפי מישהו, וההתחשבות בצרכים שלו – לא צריכים להיות מושפעים מעד כמה אנו "אוהבים" או "מכירים" אותו!

עגלים, כמו כל הגורים, זקוקים לחום ואהבה. הם זקוקים לאימם, ולמשחק וקשר עם גורים נוספים. בתעשיות הבשר והחלב, כאשר הן מופרדים מאימם רגעים בודדים לאחר לידתם – הם סובלים לא פחות מגור כלבים נטוש שזרוק לבד וחסר אונים ברחוב. הכליאה, הבידוד, ומניעת הצרכים החברתיים שלהם; הסירוס האלים, צריבת המספר, ועיכול הקרניים באמצעות חומר מעכל; כל אלה מצטרפים לרשימה ארוכה של פרוצדורות סטנדרטיות של חקלאות משק החי, המהוות מסכת התעללות מלידה ועד מוות.
תרנגולות הן חיות סקרניות ואנרגטיות – והחל מהזריחה ועד לשקיעה הן יעביר ואת זמנן בחקר סביבתן, יצירת קשרים חברתיים, בהתפלשות בחול ובשלוליות, או התנדנדות על ענפי עצים נמוכים. הן אוהבות לנמנם בשמש בבקרים חורפיים ולנוח בצל בצהריי הקיץ. תרנגולות חיות בלהקות ולרוב יוצרות קשרים אישיים וארוכי תווך. אין שתי תרנגולות זהות. יש ביישניות ויש מנהיגות/ נועזות, יש מתבודדות ויש שכל הזמן נראות בסביבת חברותיהן.
אבל אנחנו – מעולם לא נראה את הדברים הללו. אנחנו מתייחסים אל בעלי החיים במשקים כחפצים, כאל מכונות לייצור בשר, חלב או ביצים.
עובדתית, רוב האנשים בחברה היום נותנים יד להתעללות אכזרית בבעלי חיים. אובייקטיבית, ההתעללות בבעלי החיים במשקים היא קשה יותר ונעשית בקנה מידה גדול בהרבה מאשר התעללות מזדמנת בכלבים ובחתולים. את המוטיבציה להתעללות הזו מספק הצרכן, שמשלם עבור גוויותיהם של בעלי החיים. הצרכן מממן, מספק ביקוש למוצר – והתעשייה להוטה לספק עוד ועוד ממנו. לבעלי החיים, למותר לציין, אין זה משנה כקליפת השום האם ההתעללות שהם עוברים היא ממניעים סדיסטיים, או ממניעים כלכליים.
אם הייתה ניתנת לכם הזדמנות לשחרר את הכלבים החתולים ושאר חיות הבית מהתופת אותה הם עוברים במזרח הרחוק, בוודאי הייתם עושים זאת. מדוע שלא תעשו זאת עבור מיליארדי בעלי החיים הסובלים במשקים המתועשים?

עלינו כחברה וכפרטים להחליט האם אנחנו תומכים או מתנגדים לרצח. מי שמתנגד לרצח, לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו, ובזמן שהוא מלטף בעל חיים אחד – לענות ולרצוח אחר. וכן, גם לשלם למישהו עבור רצח – זה רצח…

לבעלי החיים הלא-אנושיים, שבני-אדם אוכלים, מבצעים עליהם ניסויים מדעיים, צדים, לוכדים ומנצלים בדרכים שונות, יש חיים משל עצמם, חיים אשר חשובים להם בנפרד מהתועלת שלהם עבורנו. הם לא רק קיימים בעולם, הם גם מודעים לו, וגם למה שקורה להם. ומה שקורה להם הוא משמעותי עבורם. לכל אחד מהם יש חיים אשר מתפתחים באופן אישי לטוב או לרע.
חיים אלה כוללים מגוון של צרכים ביולוגיים, אישיים וחברתיים. מילוי הצרכים הללו מהווה מקור להנאה, מניעתם או שיבושם – מקור לכאב. במובנים מהותיים אלו, בעלי החיים הלא-אנושיים שנמצאים במעבדות ובמשקים, למשל, הם כמו בני-אדם. וכיוון שכך, כללי האתיקה ביחס שלנו אליהם, וביחס שלנו אחד כלפי השני, חייבים להכיר באותם עקרונות מוסר בסיסיים.

ברמתם העמוקה ביותר, כללי האתיקה האנושיים מבוססים על ערכו הבלתי-תלוי של הפרט: ערכו המוסרי של כל אדם לא נמדד במידת היעילות של אותו אדם בקידום האינטרסים של אנשים אחרים. להתייחס אל בני-אדם בדרכים שלא מכבדות את ערכם הבלתי-תלוי זה להפר את הרובד הכי בסיסי של זכויות אדם: הזכות לכבוד.
כל מה שהפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים דורשת זה שנחשוב בהיגיון. מפני שמכל טיעון המסביר באופן מתקבל על הדעת את ערכם הבלתי-תלוי של בני-אדם, משתמע שבעלי-חיים לא-אנושיים אוחזים באותו ערך, ואוחזים בו באופן שווה. ושמכל טיעון המסביר באופן מתקבל על הדעת את הזכות של בני-אדם לכבוד, משתמע שגם בעלי-חיים לא-אנושיים אוחזים באותה זכות, ואוחזים בה באופן שווה.
לכן, זו אמת שנשים לא קיימות בשביל לשרת גברים, שחורים בשביל לשרת לבנים, העני לשרת את העשיר, או שהחלש לשרת את החזק. הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים, לא רק שמקבלת את האמיתות הללו, אלא היא אף מתעקשת עליהן ומצדיקה אותן.
אך הפילוסופיה הזו הולכת רחוק יותר. בהתעקשותה על הערך הבלתי-תלוי של בעלי-חיים לא-אנושיים והצדקתו, היא נותנת הסברים אינפורמטיביים מבחינה מדעית ולא משוחדים מבחינה מוסרית על-מנת לדחות את הקביעה שבעלי החיים האלה קיימים כדי לשרת אותנו.
ברגע שמכירים באמת הזו, קל להבין מדוע הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים הינה בלתי-מתפשרת במענה שלה לכל אחד ואחד מן העוולות שעל בעלי-חיים לא-אנושיים לסבול.
אלו לא כלובים גדולים יותר, נקיים יותר, שהצדק דורש במקרה של שימוש בבעלי-חיים לצורך מחקר, למשל, אלא כלובים ריקים; לא משקים "מסורתיים", אלא חיסול טוטאלי של כל מסחר בבשר של חיות מתות; לא ציד ומלכודות "הומאניים יותר", אלא הכחדה טוטאלית של המנהגים הברבריים האלה.
מפני שכאשר אי-צדק הוא מוחלט, על אדם להתנגד לו באופן מוחלט. לא הייתה זו עבדות "מתוקנת" שהצדק דרש, לא העסקת ילדים "מתוקנת", לא דיכוי נשים "מתוקן". בכל המקרים הללו, ביטול טוטאלי היה הפתרון המוסרי היחיד. להסדיר אי-צדק בחוק זה להאריך אי-צדק.
הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים דורשת את אותו פתרון – ביטול טוטאלי – כמענה לניצול הלא צודק של בעלי-חיים לא-אנושיים. אלו לא הפרטים של הניצול הלא צודק שצריכים להשתנות. זה הניצול הלא צודק עצמו שחייב להסתיים, בין אם זה בחווה, במעבדה או בשטחי הבר, למשל. הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים דורשת שום דבר מעבר לזה, אך גם לא תסתפק בשום דבר פחות מזה.

סיבות לזכויות בעלי-חיים וההסברים שלהם

הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים רציונאלית
זה לא רציונאלי להפלות באופן שרירותי. ואפליה כנגד בעלי-חיים לא אנושיים היא שרירותית. זה לא צודק להתייחס אל בני-אדם חלשים יותר, במיוחד אל אלו הלוקים בפיגור שכלי, כאל "חפצים" או "משאבים הניתנים לחידוש" או "מודלים מחקריים" או "סחורה". לכן, זה לא יכול להיות רציונאלי להתייחס אל בעלי-חיים לא-אנושיים כאילו היו הם "חפצים", "מודלים מחקריים" וכדומה במידה והפסיכולוגיה שלהם היא עשירה לפחות, אם לא יותר, משל בני האדם האלה. לחשוב אחרת, זה לא רציונאלי.

"לתאר חיה כמערכת פיזיו-כימית עם מורכבות קיצונית, זה בלי ספק מדויק לחלוטין, רק שזה מחמיץ את עניין ה'חיות' שבחיה."
ארנסט פרידריך שומאכר

הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים מדעית
הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים רוחשת כבוד למדע המצוין שיש לנו באופן כללי, ולביולוגיה המתקדמת במיוחד. האחרונה מלמדת, אם להשתמש במילותיו של דארווין, שבני-אדם נבדלים מבעלי-חיים לא-אנושיים רבים "במידה, לא בטיפוס". באשר להיכן יש למתוח את הגבול, זה ברור שבעלי החיים אשר משתמשים בהם במעבדות, מגודלים למאכל, ניצודים להנאה או נלכדים לשם רווח, למשל, שייכים למשפחה הפיסיולוגית שלנו. זוהי לא פנטזיה, זוהי עובדה, שמוכחת על-יד המדע המצוין שיש לנו.

"אין הבדל מהותי בין בני-אנוש ויונקים 'גבוהים' מבחינת כושר מנטאלי."
צ'ארלס דארווין

הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים נטולת דעות קדומות
גזענים הם אנשים החושבים שבני גזעם נעלים על בני גזע אחר רק משום שהראשונים שייכים לגזע ("העליון") שלהם. סקסיסטים הם אנשים החושבים שבני מינם נעלים על בני המין האחר רק משום שהראשונים שייכים למין ("העליון") שלהם. גם גזענות וגם סקסיזם הם פרדיגמות של צרות אופק שלא מוסרי לתמוך בהן. לא קיים גזע או מין "עליון". הבדלי גזע ומין הם הבדלים ביולוגיים, לא מוסריים.
הדבר נכון באותה מידה בנוגע לסוגנות [סוגנות היא ההשקפה שבני המין של ההומו-ספיאנס (המין האנושי) נעלים על שאר המינים הביולוגיים רק משום שהם שייכים למין ביולוגי ("עליון") מסוים] מפני ששום מין ביולוגי אינו "עליון". לחשוב אחרת, זה להיות בעל דעות קדומות, לא פחות מאשר אנשים גזענים או סקסיסטים.

"אם אתה יכול להצדיק הרג לשם אכילת בשר, אתה יכול להצדיק את התנאים בגטו. אני לא מסוגל להצדיק אף אחד מהם."
דיק גרגורי

הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים צודקת
צדק הוא העיקרון הרם ביותר של אתיקה. אל לנו לבצע או להרשות אי-צדק כדי להשיג תועלת אפשרית, להפר את זכויות המיעוט כדי שהרבים החזקים יצאו מורווחים. העבדות הרשתה זאת. העסקת ילדים מרשה זאת. רוב הדוגמאות של אי-צדק חברתי מרשות זאת. אבל לא הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים, שהעיקרון הרם ביותר שלה הוא זה של הצדק: לאף אחד אין את הזכות להשיג רווח על-ידי הפרת זכויותיו של האחר, בין אם ה"אחר" הוא בן-אנוש ובין אם הוא בעל-חיים לא-אנושי.

"הסיבה להתערבות משפטית לטובת ילדים חלה במידה לא פחות חזקה במקרה של עבדים חסרי מזל אלה – בעלי החיים (הלא אנושיים)."
ג'ון סטיוארט מיל

הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים רחומה
חיים אנושיים מלאים ושלמים דורשים תחושות של אמפתיה וסימפתיה – במילה אחת, חמלה – עבור קורבנות אי הצדק – בין אם הקורבנות הם בני-אדם או בעלי-חיים לא-אנושיים. הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים קוראת למידה טובה של חמלה, וקבלתה מטפחת את הצמיחה של תכונה זו. הפילוסופיה הזו היא, במילותיו של לינקולן, "הדרך של בן-אדם שלם."

"הפעלת חמלה היא אולי האפשרות המרהיבה שעשויה להגן על כוכבנו הצפוף והמזוהם…"
ויקטוריה מורן

הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים אינה אנוכית
הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים דורשת מחויבות לעזור לאלו אשר חלשים ופגיעים – אלו, בין אם הם בני-אדם או בעלי-חיים לא-אנושיים, החסרים את היכולת להגן על או לדבר בשם עצמם, ואשר זקוקים להגנה מפני תאוות בצע וחוסר רגישות אנושיים. הפילוסופיה הזו דורשת מחויבות זו, לא מפני שיהיה זה לטובתנו האישית לתת אותה, אלא מפני שנכון לעשות זאת. לכן, הפילוסופיה הזו קוראת לעזרה לא אנוכית, וקבלתה מטפחת את הצמיחה של תכונה זו.

"אנו זקוקים לפילוסופיה מוסרית בה רעיון האהבה, אשר היום מוזכר על-ידי פילוסופים לעתים כה נדירות, שוב יוכל להיות מרכזי."
אייריס מרדוק

הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים מספקת באופן אינדיבידואלי
כל המסורות הגדולות באתיקה, גם החילונית וגם הדתית, מדגישות את החשיבות של ארבעה דברים: ידע, צדק, חמלה ואוטונומיה. הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים לא יוצאת דופן מבחינה זו. הפילוסופיה הזו מלמדת שבחירותינו צריכות להתבסס על ידע, צריכות להביע חמלה וצדק, וצריכות להיעשות באופן חופשי. זה לא פשוט להשיג תכונות אלו, או לשלוט בנטייה האנושית לחמדנות ואדישות, אך חיים אנושיים שלמים (whole) אינם אפשריים בלעדיהם. הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים קוראת להגשמה אישית של האינדיבידואל, וקבלתה מטפחת את הצמיחה של תכונה זו.

"אנושיות אינה פקודה עמומה מבחוץ, אלא דחף הפועם מבפנים; לא הקרבה עצמית, אלא הגשמה עצמית."
הנרי סולט

הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים מתקדמת מבחינה חברתית
המכשול הגדול ביותר לשגשוג החברה האנושית הוא הניצול של בעלי-חיים לא-אנושיים בידי האדם. זה נכון במקרה של דיאטות המזיקות לבריאות, של ההסתמכות העיוורת אחר "המודל החייתי" במדע, ושל צורות רבות אחרות בהן מתקיים ניצול בעלי-חיים. וזה לא פחות נכון כאשר מדובר למשל בחינוך ובפרסום, מה שעוזר להקהות את נפש האדם לדרישות של הגיון, הגינות, חמלה וצדק. בכל הצורות האלה (ועוד), אומות נשארות עמוק מאחור כיוון שהם נכשלות לשרת את טובתם האמיתית של אזרחיהם.

"גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נמדדות ביחסה לבעלי החיים."
מהטמה גאנדי

הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים נבונה מן ההיבט הסביבתי
הגורם העיקרי להתדרדרות הסביבתית, כולל אפקט החממה, זיהום מים והאובדן הן של קרקעות ראויות לעיבוד והן של קרקע עילית, למשל, ניתן לאיתור בניצול בעלי החיים. תבנית זו קיימת לאורך מגוון הבעיות הרחב בתחום הסביבתי, החל מגשם חומצי והשלכת פסולת רעילה לים ועד זיהום האוויר והרס הסביבה הטבעית. בכל המקרים הללו, לפעול על-מנת להגן על החיות המושפעות מהדבר (שאחרי הכל, הן הראשונות לסבול ולמות מהמפגעים הסביבתיים האלה), זה לפעול על-מנת להגן על כדור הארץ.

"כל עוד לא נבסס יחס של קרבה בין המינים הביולוגיים שלנו לבין חברינו בני התמותה החולקים איתנו את השמש והצל של החיים על הכוכב מלא הייסורים הזה, אין תקווה למינים אחרים, אין תקווה לסביבה ואין תקווה לעצמנו."
ג'ון ויין טייסון

הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים שוחרת שלום

"אם, באמצעות נס כלשהו שיקרה במהלך כל המאבק שלנו, לא תתחולל שואה גרעינית על כדור הארץ, רק צדק לכל יצור חי יציל את המין האנושי."
אליס ווקר

סיבות נגד זכויות בעלי-חיים והתשובות אליהם

אתם משווים בין בעלי-חיים לבני-אדם כאשר, למעשה, בני-אדם ובעלי-חיים נבדלים לאין שיעור.
אנחנו לא אומרים שבני-אדם ובעלי-חיים לא אנושיים שווים בכל מובן. אנחנו לא אומרים למשל שכלבים וחתולים יכולים לפתור בעיות מתמטיות, או שחזירים ופרות נהנים משירה. מה שאנחנו כן אומרים הוא שכמו בני-אדם, בעלי-חיים לא-אנושיים רבים הם ישויות פסיכולוגיות החוות את החיים באופן עצמאי. במובן זה, אנחנו והם אותו הדבר. לכן במובן זה, למרות ההבדלים הרבים בינינו, אנחנו והם שווים.

"כל הטענות להוכחת עליונות האדם אינן יכולות לשנות עובדה אחת ברורה: בסבל, כל בעלי החיים שווים."
פיטר סינגר

אתם אומרים שלכל אדם ולכל בעל-חיים לא-אנושי יש את אותן זכויות, שזהו דבר מגוחך. תרנגולות לא יכולות להצביע, וגם לחזירים לא יכולה להיות הזכות להשכלה גבוהה.
אנחנו לא אומרים שלבני-אדם ולבעלי-חיים לא-אנושיים יש תמיד את אותן זכויות. אפילו לא לכל בני האדם יש את אותן זכויות. לאנשים עם פיגור שכלי חמור, למשל, אין את הזכות להשכלה גבוהה. מה שאנחנו כן אומרים הוא שאנשים אלו ואנשים אחרים חולקים זכות מוסרית בסיסית עם בעלי-חיים לא-אנושיים – דהיינו, הזכות לכבוד.

"גורלה של כל אמת להיות מושא ללעג כאשר מהללים אותה בפעם הראשונה."
אלברט שוויצר

אם לבעלי-חיים יש זכויות, אז גם לצמחים, שזהו דבר מגוחך.
רבים מבעלי החיים הם כמונו: יש להם נפש משל עצמם. לכן, כמונו, לבעלי-חיים אלו יש את הזכות לכבוד. מצד שני, אין לנו שום סיבה, ובטח שלא אחת מדעית, להאמין שלגזרים ולעגבניות יש פסיכולוגיה. כמו כל שאר הירקות, גזרים ועגבניות הם חסרים כל דבר הדומה למוח או למערכת עצבים מרכזית. כיוון שהם לוקים במובנים אלו, אין שום סיבה לחשוב על ירקות כעל ישויות פסיכולוגיות עם יכולת לחוות הנאה או כאב. אלו הן הסיבות המאפשרות לאדם לאשר באופן רציונאלי זכויות במקרה של בעלי-חיים ולדחות אותן במקרה של ירקות.

"הטיעון לזכויות בעלי-חיים תלוי ביכולת החישה."
אנדרו לינזי

היכן אתם מותחים את הגבול? אם ליונקי-על ומכרסמים יש זכויות, אז גם לחיידקים ופטריות יש, דבר שהוא מגוחך.
לעתים תכופות לא קל לדעת היכן בדיוק "למתוח את הגבול". למשל, אנחנו לא יכולים לומר בדיוק באיזה גיל אדם חייב להיות בשביל להיות זקן, או באיזה גובה אדם חייב להיות בשביל להיות גבוה. לעומת זאת, אנחנו כן יכולים לומר, בוודאות, שאדם בן שמונים ושמונה הוא זקן, ושאדם אחר שגובהו שני מטרים ועשרה ס"מ הוא גבוה. באותה מידה, אנחנו לא יכולים לומר היכן בדיוק יש למתוח את הגבול כאשר מדובר באותם בעלי-חיים בעלי פסיכולוגיה. אולם אנחנו כן יכולים לומר, בוודאות מוחלטת, שלא משנה היכן אדם מותח את הקו על-בסיס מדעי, יונקי-על ומכרסמים הם בצד אחד שלו (הצד הפסיכולוגי), בעוד חיידקים ופטריות בצדו השני – מה שלא אומר שמותר לנו לחסל אותם ללא מחשבה.

"ביחסים של בני-אדם עם בעלי-חיים, עם פרחים, עם כל צורות הבריאה, קיים מוסר שלם וגדול שעד כה כמעט ולא נראה."
ויקטור הוגו

בעלי-חיים לא מכבדים את הזכויות שלנו. לכן, גם לבני-אדם אין מחויבות לכבד את הזכויות שלהם.
קיימים הרבה מצבים בהם אינדיבידואל בעל זכויות לא מסוגל לכבד זכויות של אחרים. הדבר נכון לתינוקות, ילדים צעירים, ובני-אדם החולים או חלשים בנפשם. במקרה שלהם, אנחנו לא אומרים שזה בסדר גמור להתייחס אליהם בחוסר כבוד בגלל שהם לא מכבדים את הזכויות שלנו. להפך, אנחנו מכירים בכך שמחובתנו להתייחס אליהם בכבוד, למרות שלהם אין חובה להתייחס אלינו באותה דרך.
מה שנכון למקרים בהם מעורבים תינוקות, ילדים ושאר בני האדם שצוינו, אינו פחות נכון במקרים בהם מעורבים בעלי-חיים לא-אנושיים, בהנחה שלבעלי החיים האלו אין חובה לכבד את הזכויות שלנו. אולם הדבר לא מוחק אם מצמצם את חובתנו לכבד את שלהם.

"יבוא היום בו אנשים כמוני יתייחסו לרצח של בעלי-חיים (לא אנושיים) כפי שהם היום מתייחסים לרציחתם של בני-אדם."
ליאונרדו דה-וינצ'י

אלוהים העניק לבני האדם ריבונות על בעלי-חיים לא-אנושיים. זו הסיבה שבאפשרותנו לעשות להם כרצוננו, כולל לאכול אותם.
לא כל הדתות מציגות את בני האדם כבעלי "ריבונות" על בעלי-חיים לא-אנושיים, ואפילו באלה שכן, הרעיון של "ריבונות" צריך להתפרש כאפוטרופסות לא-אנוכית, לא כסמכות אנוכית. על בני-אדם לאהוב את כל הבריאה כפי שאלוהים אהב כשברא אותה. אם היינו אוהבים את בעלי החיים היום באופן שבו בני האדם אהבו אותם בגן-עדן, לא היינו אוכלים אותם. אלו המכבדים את הזכויות של בעלי החיים, מתחילים במסע חזרה אל עדן – מסע אל עבר אהבה הולמת לבריאת האלוהים.

"ויאמר אלוהים, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ , זורע זרע: לכם יהיה לאוכלה."
בראשית א, 29

רק לבני-אדם יש נשמות נצחיות. זה נותן לנו את הזכות להתייחס לבעלי-חיים לא-אנושיים כרצוננו.
דתות רבות מלמדות שלכל בעלי החיים, לא רק לבני-אדם, יש נשמות נצחיות. אולם, גם אם רק בני-אדם הם בני-אלמוות, זה רק מוכיח שאנחנו חיים לנצח בעוד בעלי-חיים לא-אנושיים לא. עובדה זו (במידה והיא אכן עובדה) רק מעלה, ולא מפחיתה, את המחויבות שלנו להבטיח שאלה – החיים היחידים שיש לבעלי-חיים לא-אנושיים – יהיו ארוכים וטובים ככל האפשר.

"אין דת ללא אהבה, ואנשים יכולים לדבר כמה זמן שמתחשק להם על הדת שלהם, אך אם היא לא מלמדת אותם להיות טובי-לב ואדיבים לבעלי-חיים לא-אנושיים, כמו גם לבני-אדם, היא פשוט בלוף."
אנה סיוול

אם אנחנו מכבדים את הזכויות של בעלי החיים, ולא אוכלים או מנצלים אותם בדרכים אחרות, אז מה אנחנו אמורים לעשות עם כולם? תוך זמן קצר הם יתרוצצו בתוך הרחובות והבתים שלנו.
איפשהו בין 4 ל-5 מיליארד בעלי-חיים מגודלים ונשחטים למאכל כל שנה רק בארה"ב. הסיבה למספר המדהים הזה היא פשוטה: יש צרכנים אשר אוכלים כמויות גדולות מאד של בשר בעלי-חיים. אספקת בעלי החיים עונה לדרישת הקונים.
כשהפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים תנצח, לעומת זאת, ואנשים יהיו טבעונים, אל לנו לחשוש מפני מיליארדי פרות וחזירים רועים באמצע הרחובות או הסלון שלנו. ברגע שהתמריצים הכלכליים לגידול מיליארדי בעלי החיים האלו יתנדף, פשוט לא יהיו מיליונים של בעלי-חיים כאלו. ואותה סיבה נכונה גם עבור מקרים אחרים – למשל, במקרה של בעלי-חיים המגודלים לשם מחקר. כשהפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים תנצח, והשימוש בבעלי החיים האלו יפסק, התמריץ הכספי לגידול מיליונים מהם גם כן יפסק.

"החטא החמור ביותר כלפי בעלי החיים אינו השנאה כלפיהם, אלא האדישות כלפיהם. זו התמצית של חוסר אנושיות."
ג'ורג' ברנארד שואו

אפילו אם לבעלי-חיים לא-אנושיים יש זכויות מוסריות שיש להגן עליהם, יש דברים חשובים יותר שדורשים את תשומת ליבנו – רעב עולמי והתעללות בילדים, למשל, אפרטהייד, סמים, אלימות כלפי נשים ומצוקת חסרי הבית. לאחר שנדאג לבעיות הללו, אז נוכל לדאוג לזכויות בעלי-חיים.
התנועה לזכויות בעלי-חיים מהווה חלק, ולא משהו נפרד, מתנועת זכויות האדם העולמית. אותה פילוסופיה המתעקשת להגן על זכויותיהם של בעלי-חיים לא-אנושיים מתעקשת להגן גם על זכויותיהם של בני-אדם.
יתר על כן, ברמה המעשית, הבחירה העומדת בפני אנשים אינה בין לעזור לבני-אדם לבין "לא לפגוע" בבעלי חיים. אדם יכול לעשות את שניהם. למשל, אנשים אינם צריכים לאכול בעלי-חיים על-מנת לעזור לחסר-בית יותר מאשר הם צריכים להשתמש במוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי-חיים על-מנת לעזור לילדים.

"אני בעד זכויות בעלי-חיים כמו גם זכויות אדם. זו הדרך של בן-אדם שלם."
אברהם לינקולן

בתקופה בה רוב אירגוני זכויות בעלי חיים, באופן פעיל, מקדמים, תומכים ומתגמלים מוצרים ושיטות חקלאיות "אנושיות", אני כותבת לכם בשם שלושת הזוכים באותו חסד.

לתעשייה הם מוכרים בתור יחידות הפקה 6#, 35# ו67,595#. לצרכנים בעלי "החמלה" הם מוכרים כתוויות הרגשה טובה: "חלב אורגני", "עגל שושנה", "ביצי חופש". לדוברי הרווחה הם מוכרים בתור "אלטרנטיביות "אנושיות". אחד לשני הם מוכרים בתור, אם, בן, אחות, חבר. לעצמם הם פשוט מה שאני ואתה לעצמנו: מודעים עצמית, עולם עצמי של חוויות סובייקטיביות, רגשות, פחדים, זכרונות- מישהו בעל ודאות מוחלטת שהחיים שלו או שלה שווים לחיות.

6# אם בפעם הראשונה. היא בהיסטריה, התינוק שלה נעדר היא פוסעת הלוך חזור בדיר, גועה ובוכה וקוראת לתינוקה האבוד, חוששת מהגרוע מכל, חששותיה אומתו. היא אחת מבין אלפי נקבות חסרות הגנה שנולדו לתוך חוות חלב אורגנית שובה לב וירוקה. היא תבלה את שארית חייה הקצרים באבל על אובדן תינוק אחר תינוק. היא תוחלב ללא מנוחה במהלך מחזורים חוזרים ונשנים של הריונות ושכול. החוויה היחידה שלה של אימהות, היא זאת של האובדן הנורא ביותר של אמא. בשיא חייה גופה יקרוס, רוחה תישבר, "ייצור" החלב שלה ידרדר והיא תשלח לשחיטה מחרידה, יחד עם עוד אמהות אבלות, מובסות ו"בלויות" כמוה.

היא הפנים של חלב אורגני.

35# תינוק בן יומיים. חבל הטבור עדיין מחובר, פרוותו עדיין מוחלקת בנוזלי לידה, עינייו אינן ממוקדות, רגליו מתנודדות. הוא בוכה בצורה מעוררת רחמים לאימו. אף אחד אינו עונה. הוא יחיה את חייו הקצרים כיתום, החוויה היחידה שלו של אהבה אימהית, היא זאת של כמיהה לאהבה זאת, החוויה היחידה שלו של קשר רגשי, היא זאת של המחסור בקשר זה. בקרוב, הזכר של אמא שלו, של פניה, של קולה, של ריחה ידהו אבל הכמיהה הכואבת לחומה תישאר ולא ניתן להדחיקה. בגיל ארבעה חודשים הוא ,ועוד יתומים כמוהו יכלאו בתוך משאיות ויועברו לבית מטבחיים. בעוד הוא נגרר לרצפת ההרג, הוא עדיין יחפש את אימו, עדיין זקוק נואשות לנוכחותה המטפחת, במיוחד בשעה קודרת זאת, כאשר הוא פוחד וזקוק לאימו יותר מתמיד בתוך כל המראות והקולות המזוויעים וריח המוות סובב אותו, בייאושו, ברצונו בטיפת נחמה והגנה הוא, כמו רוב העגלים ינסה לינוק את אצבעות הרוצח שלו.

הוא הפנים של עגל חלב "שושנה", שבו אנו מעודדים "בעלי מסעדות אחראים" להשתמש.

67,595# אחד מ80,000 ציפורים במתקן משק ביצי חופש בבעלות משפחה. היא מעולם לא ראתה את השמש, הרגישה את הדשא בין אצבעותיה, מעולם לא פגשה את אימה. עיניה צורבות מאדי האמוניה, גופה חסר הנוצות חבול ומשופשף, עצמותיה שברירות מההתרוקנות הבלתי פוסקת מהפקת ביצים. מקורה הקטוע פועם בכאבים. היא תשושה, מרוקנת ומובסת. לאחר חיים של חסכים חברתיים, פסיכולוגים, רגשיים, גופניים, היא מתמודדת ע"י ניקור נוירוטי במטרות רפאים במשך שעות ללא הפסקה. היא בת שנתיים וחייה הגיעו לקיצם. תפוקת הביצים שלה הדרדרה, יפטרו ממנה באמצעים הכי זולים שאפשר- תומת בגז יחד עם עוד 80,000 ציפורים בקהילה שלה. זה יקח 3 ימי עבודה לסיים את המשימה. במשך יומיים ארוכים היא תשמע את הקולות ותריח את הריח של אחיותיה נהרגות בגז מחוץ לצריף שלה. ביום השלישי, יגיע תורה. היא תלקח מהרגליים החוצה, בפעם הראשונה בחייה והיא, כמו כל אחת מ80,000 התרנגולות "המרוקנות", כמו כל אחד מ50 בליון הקורבנות השנתיות של התאבון שלנו, ביא תלחם להמשיך לחיות ולא תקבל כל הסבר והצדקה לכך שנגנבו ממנה החיים הפתאטים היחידים שלה.

היא הפנים של "ביצי חופש" שבהם אנו מעודדים קמפוסים של מכללות, בתי עסק וצרכנים להשתמש בהם.

אלה "המוטבים" של "שיטות החקלאות האנושית" שאנו, מגיני החיות מפתחים, מקדמים ומתגמלים ציבורית ע"י עידוד צרכנים "בעלי חמלה" לקנות את המוצרים, של מה שאנו יודעים אינם דבר פרט לאומללות. שיטות אנושיות שאם כל אחד מאיתנו היה נאלץ לעבור, אף אחד מאיתנו לא היה חווה את זה כאנושי.

אנו הפעילים, יודעים שאין דבר כזה חקלאות חמלתית, אחראית או אתית בשום קנה מידה. אנו יודעים שהאלטרנטיבה היחידה האנושית והאתית זה אורח חיים טבעוני.

למה כל כך מעטים מאיתנו מספרים את האמת? למה אנחנו מתארים "ביצי חופש" כאנושי שאנו יודעים את הזוועות ששיטות אלה מפילים על הקורבנות שלהן. למה אנחנו משקרים לציבור ולעצמנו, שחקלאות רחמנית זה משהו יותר ממיתוס, מתרמית מסחרית, מתווית מטעה? למה כל כך רבים מאיתנו מציעים את חייהם של בעלי חיים בכך שאנו מעודדים צריכה של בשר, ביצים וחלב כאשר החובה היחידה שלנו היא להלחם על חייהם כאילו היתה שלנו? למה אנחנו מקדמים את המנהג של צריכת בעלי חיים כאשר אנו יודעים שהוא ברוטלי, בלתי נסלח, לא מוסרי ולגמרי לא הכרחי? למה אנחנו מתגמלים צרכנים שדורשים יותר מהדבר שאנו נאבקים לבטל? למה אנחנו מחזקים ומתגמלים את ההנחה הספישיסטית המבוצרת של העולם, כאשר התפקיד היחיד שלנו, כמחנכים טבעוניים ואקטיביסטים, זה לאתגר ולשנות את אותם הנחות ע"י הצעת מודל חדש של חשיבה על חיות לא-אנשיות, מודל חדש של תקשורת עימן, מנהג חדש של חיים, דרך חדשה של להיות בעולם?

רבים מצדיקים קידום מוצרים מהחי הנחשבים "אנושיים" כבייכול ואת המרדף שלנו אחר רפורמות רווחה בכך שאומרים שהעולם עדיין אינו מוכן לשינוי, שהוא אולי לעולם לא יהיה טבעוני, והכי הרבה שאפשר לקוות להשיג בנתיים זה לצמצם את הסבל של החיות הנידונות למוות. אבל זה לא נכון. זאת לא עובדה. זה פחד- פחד מפעולה, כשלון של רצון, גישה של תבוסה עצמית, ולבסוף נבואה שמגשימה את עצמה.

האמת היא, שהעולם כן יכול להשתנות. אכן, העולם כבר השתנה פעמים רבות בעבר, והוא השתנה בדרכים שנראו בלתי אפשריות באותו הזמן. האמת היא, שהעולם אכן ישתנה, אבל רק אם נעבוד לקראת השינוי הזה. זה ישאר אותו הדבר אם אנחנו, הסוכנים המוכרזים-עצמית לשינוי, יעודדו אותו להשאר אותו הדבר. זה ישתנה אם אנחנו נספר את כל האמת, שאין דבר כזה חקלאות בע"ח או כל סוג של שימוש בבע"ח שהוא אנושי , האמת היא שהאלטרנטיבה האנושית היחידה היא מעבר לסגנון חיים טבעוני, האמת היא שחקלאות בע"ח, בכל קנה מידה, הוא אסון מוסרי וסביבתי, האמת היא שבעלי חיים הם אישיות כמוני וכמוך שבמקרה אינם בני אדם, המגיעה להם אותה הזכות הטבעית לחיים ולחופש כמו שיש לי ולך. האמת היא שחיים טבעוניים אינם רק "בחירה באורח חיים" מסויים, אלא מימוש של מוסר מחייב.

אנחנו יכולים לעשות טוב יותר, אכן, יש לנו מחוייבות לעשות טוב יותר.

אני מזמינה אתכם לראות בעצמכם כמה אפשר להשיג כאשר קבוצה קטנה של פעילים מסורים מקדישים את כל זמנם ומשאביהם לחינוך טבעוני עקבי, שאינו חותר תחת המטרה הסופית שלנו- שחרור בעלי חיים, וכאשר המסר של עבור לטבעונות" הוא מרכזי בכל אחד מאמצעי התקשורת שלו, ממשאבים מקוונים, עד לספרות מודפסת, לפרסומות, להפגנות, ושלטי חוצות, לפעולות אווטריץ', לחקירות עמוקות של אנשי חקלאות בעלי חיים, המתוארים בפורטרטים אינדיווידואלים המתפרסמים "בבלוג הערבה".

בתקציב אפסי, עם גרעין של מחנכי טבעונות מתנדבים אשר נחושים להגיד את כל האמת על ייצור בשר, חלב וביצים, אירגון שורשי קטן כמו "מקלט ערבה שלווה" הצליח לבנות משהו שאירגונים גדולים ועשירים, לא רק נכשלו להביא, אלא גם באופן עקבי נחלשו דרך שנים של סנגוריה אנטי-טבעונית: עולם טבעוני תוסס צומח באמצע עולם לא טבעוני, מקום בו בעלי חיים ניצולים מיוחסים ומוצגים כמו האישיות שהם, מקום בו תושביו האנושיים משמשים כסניגורים בצורה בלתי פוסקת, לשום דבר פחות משחרור מוחלט, מדינה חופשית בלב עולם שנשלט בידי בני אדם, מקום בו עקרונות ביטול השיעבוד מיושמים במילה, מחשבה, ומעשה. הטבעה טיבעונית שעצם נוכחותה כבר שינה בצורה פיזית, פוליטית, פסיכולוגית וגאוגרפיה רוחנית של העולם.

אני מזמינה אותך לחוות זאת בעצמך. הצטרפו אלינו למאבק להרחיב את הטווח. עזרו לנו לעשותו ללא גבולות.

ג'ואנה לוקאס,

מקלט ערבה שלווה